יומן מסע לנפאל
יצאתי מהארץ ב14/3/2016 לנפאל לטיול של חצי שנה במזרח.
הנחיתה בנפאל היתה קשוחה, הזויה ומוזרה בכל קנה מידה. יצאתי מהשדה ב2 בלילה לתוך “מסדרון” של נפאלים שמנופנפים לעברי כדי שאסע איתם למקום כלשהו (לכל מקום העיקר לשלם להם). למזלי, הזמנתי מראש דרך הפייסבוק מישהו שיקח אותי מהשדה לבית הארחה שלו בחינם (טריק שיווקי של חברת פליי-איסט-סוכנות טיולים- ככה אתה בעצם מרגיש לא נעים ומגיע להזמין דרכם טיולים ואטרקציות).
צלחתי את “מסדרון” האנשים ומצאתי את עצמי בג’יפ רעועה ללא חגורות ומשענות ראש. הזוי ביחס לארץ.
נסענו במשך 20 דק’ בסמטאות חשוכות ברחבי קטמנדו (הרגשה של חטיפה כאשר שני הנהגים לא מדברים אנגלית, התקשורת היחידה איתם היתה שלט באנגלית עם השם שלי). לבסוף, הגענו לבית הארחה נקי יחסית, הלכתי לישון והתעוררתי לבוקר של קטמנדו.
קטמנדו עצמה מלאת אבק בתקופה הזאת, דבר זה נובע מה”כבישים” העלובים (דרכי עפר). כל האבק עולה למעלה ונדרשת מסיכת פנים כדי לא להשתעל כל היום.
בהתחלה העיר נראת די מאיימת, מלא אנשים, אופנועים שחותכים אותך, מכוניות בצפיפות מטורפת ועוד ועוד.
אחרי מספר ימים של שוטטות בעיר, יציאה לבילויים לייליים בפאבים המקומיים (לא נהוג אך מומלץ), התחלתי להתאהב בעיר המשוגעת הזאת.
חוויה מעניינת במיוחד היתה נסיעה למקדש הקופים באופנוע. בדרך פגשתי 2 מקומיים שלקחו אותי במשך כל היום לסיור בקטמנדו והסביבה. פינקו אותי בארוחת צהריים באחד הכפרים ובצמידים שהם מוכרים. באותו הערב יצאתי איתם לפאב מקומי ובכך סיכמתי את החוויה עם הצמד הזה.
מקטמנדו יצאתי לשייט קאיקים אתגרי (קיאקים שמתהפכים בנהרות), חוויה מיוחדת במינה לאוהבי אקסטרים ימי בעלי רקע בחתירה/גלישה/ים. היה איתי ישראלי אחד ללא רקע שדי סבל במהלך ה4 ימים ששהינו שם. הקורס/שייט קשה מאוד פיזית ומצריך טכניקה (אפשר ללמוד אבל לוקח זמן).
חר הקורס המהנה נסעתי לפוקרה. שם שהיתי מספר ימים לפני שהתחלתי בטרק אופניים עצמאי מסביב לעיר. “מסביב לעיר” – 200 ק”מ בשטח. הטרק היה מאוד מאתגר, עברתי בכפרים מבודדים עם אנשים מאוד מיוחדים שמתלהבים מדברים קטנים כמו מצלמה או אופניים. סך הכל הטרק ערך 5 ימים מאתגרים, מעניינים ומהנים לאוהבי השטח והאתגרים הפיזיים.
משם נסעתי חזרה לקטמנדו, לקראת הטיול הגדול שלו חיכיתי – טרק האוורסט המפורסם.
אל האוורסט החלטתי לנסוע בג’יפ – נסיעה סיוטית של 12 שעות. הנסיעה בג’יפ בעצם חוסכת 120 דולר של טיסה ומכריחה אותך ללכת 3-5 ימים נוספים לפני ההגעה לשמורת האוורסט.
התחלנו את המסע 10 ישראלים בכפר שנקרא “פפלו” למרגלות שמורת האוורסט. הימים הראשונים היו מאוד יפים, הכל ירוק, נחלים, הרים גבוהים, חיות ועוד.. ראינו מרחוק פסגות מושלגות וגבוהות שמרוב הגובה קשה לצוואר להתכוונן לגובה כזה כדי לראות את הקצה שלהם.
לאחר 5 ימי הליכה ארוכים וקשים יחסית, עם עליות וירידות של 1000 מטר (הפרש גבהים) ביום, הגענו לתחילת השמורה המפורסמת בעולם.
במהלך הימים הראשונים היו חילוקי דעות בתוך הקבוצה על איזה “קונספט” של טיול אנחנו מתכווננים. חלק אמרו שמעדיפים טיול רגוע ואיטי גם במחיר של לוותר על “אטרקציות”, קרי אגמים קפואים, “פסים/מעברי הרים”, גשרים עצומים ועוד…
החלק השני של הקבוצה (ביניהם אני) העדפנו להספיק כמה שיותר, לטייל בכל השמורה ולא להשאיר מקומות ל”שנה הבאה”.
חשוב להגיד – ביום הראשון של הטיול בשמורה אתה כבר מגיע לגובה של 3200 מ’ בכפר “נאמצ’ה” – (בו שוכן המלון הגבוה בעולם), גובה זה מקשה מאוד על ההליכה.
בכל יום יש עלייה בגובה של 300-500 מטר כדי לשמור על סף חמצן בגוף שיאפשר את המשך הטיול מבלי לקבל “מחלת גבהים” – דבר נפוץ ביותר באוורסט. מתוך ה10 שהתחלנו, 2 פונו במסוק בגלל חשד למחלת גבהים ועוד 1 ירד רגלית בחזרה לכניסה לשמורה.
הגובה זה דבר שמלווה אותך לאורך כל המסע, השיח על כמה זה מסוכן, ההרגשה המוזרה בגוף (בחילות, סחרחורת), כדורים שאתה לוקח כדי למנוע את הסכנה ועוד ועוד..
לאחר כ-10 ימי הליכה מאז התחלנו את הטיול הגענו ל”פס” הראשון והיפה מכולם לטעמי – “קונגמה לה”. גובה המעבר 5500 מ’. בעלייה ל”פס” חולפים על פני אגמים קפואים, מפלים שקפאו ועוד..
לאחר הירידה מה”פס” אחד מהחברים לקבוצה הרגיש כאבי ראש חזקים (דבר שמעיד על מחלת גבהים). ביום לאחר מכן הזמנו חילוץ והוא פונה במסוק חזרה לקטמנדו.
המשך המסלול לכיוון הפס השלישי עובר ב”Base Camp” וב” Kala Patar” שני מקומות ששווים ביקור/טיפוס. לטעמי הבייס קאמפ מעט מיותר למי שלחוץ בזמנים.
אני בוחר לכתוב דווקא על העיירה “Gokyo” שנמצאת לאחר מעבר ההרים השני במסלול. הכפר שוכן על גדותיו של אגם מדהים ביופיו! מעל הכפר נמצאת פסגת “Gokyo Ri” בגובה 5400 מ’ לערך. הפסגה הזאת היא המקום היפה ביותר שראיתי בחיי. פסגה שמשקיפה על 3 אגמים מדהימים, על הכפר, על פסגות ההימלאיה המושלגות ועל פסגת האוורסט או בשם אחר “גג העולם”.
ביליתי בכפר הזה יומיים (היומים הראשונים בהם הלכתי פחות מ10 ק”מ ביום מזה שבועים וחצי). היה מאוד מהנה.
חוויה פחות טובה בכפר היתה התנהגות הישראלים. בזמן שהותי שם, לא פחות מ10 ישראלים הזמינו פינוי מוסק לכפר (הרי יש להם ביטוח), ללא צורך. כל זאת רק בשביל לא ללכת חזרה ל”Lukla” – מקום הטיסה חזרה לקטמנדו. לטעמי, להזמין פינוי מוסק שעולה כמה אלפי שקלים/דולרים כדי לחסוך מעצמך הליכה של 3 ימים זאת חוצפה. תשתדלו להמנע מזה.
מ”Gokyo” הלכתי במשך 6 ימים עד ל”פפלו”, ימים מאוד קשים בהם הלכתי מעל 20 ק”מ ביום. כל זאת כדי להספיק לליל הסדר בקטמנדו.
הגעתי בשעה 18:30 בערב לקטמנדו, שעה לפני תחילת הסדר, אחרי 21 יום של הליכה, 250 ק”מ הליכה, יומיים נסיעה והמון המון המון חוויות. ממליץ בחום!
נפאל זאת מדינה מדהימה עם אנשים מיוחדים, אתגרים, הרפתקאות, נוף, תרבות ועוד. אני ממליץ עליה כיעד הראשון לכל טיול! גם לאלו שאוהבים סתלבט – יש לך מקום בנפאל. אני כאן סיפרתי על חוויות שאני עשיתי. יש עוד אין ספור אפשרויות בנפאל – החל מרביצה באגם ה”בגנס” ועד טיפוס לפסגת האוורסט.
יומן מסע לנפאל – שווה קריאה
מעוניינים בתיק טיולים מקצועי ? הכנסו
